המרא דאתרא וראש ישיבת היכל אליהו (ישיבת הסדר של כוכב יעקב )
הרב שאול דוד בוצ'קו שליט"א
הרב מטפל בענינים הקשורים לדת ושאלות שדורשות פסקי דין .
כל שאלות ניתן לשלוח לרב בוצ'קו לכתובת אימייל saulbo@gmail.com
והרב ישתדל לענות לך בהקדם האפשרי
ניתן גם להתקשר לסגן הרב עם שאלות -02-9974924

שאלiת רב:

שאלה 1:

אני אדם אחראי ובוחר את פועליי בקפידה. מהיכן הזכות של מערכת הביטחון של היישוב לחייב אותי לקחת שומר בנשק, ולהוסיף לי עלות ניכרת על הבנייה? זו פגיעה אנושה בבנייה החשובה כל כך במחוזותינו. מה אומר הרב על כך?

תשובה:

צריך לדעת שעל פי ההלכה, יש חובה לקיים את הכללים שעליהם החליטו פרנסי היישוב.

בנוסף בנדון דידן, כל בר דעת מבין שהדרישות של הרשויות הינן דרישות מינימאליות. וכל מי שמנסה להתחמק מחובה זו , מסכן את עצמו, ומסכן את היישוב, ובכך עובר על איסורים חמורים.

חובה עלינו לשתף פעולה עם מערכת הביטחון היישובית, לפרגן להם, ולהודות להם על מסירותם. אסור בתכלית האיסור לנסות להתחמק או חמור מכך לקלל וכו'.

אני מנצל את ההזדמנות להודות לאחראים על הביטחון ביישוב, לכל מי שעובד במערכת זו, וכמובן לכיתת הכוננות המתנדבים מן היישוב השומרים עלינו. ה' יברך אתכם ואת פועלכם.

נכון הוא שאם "ה' לא שמר בית שווא שקד שומר", אבל נכון גם שה' עוזר בתנאי שאנו משתדלים ועושים את המוטל עלינו, "כי ה' הוא הנותן לך כח לעשות חיל"

שאלה 2:

האם אפשר לקבל תרומות מגויים נוצרים בישובים, אם כן לאיזו מטרות מותר להשתמש בתרומות אלו?

תשובה:
בשולחן ערוך מובא איסור גורף לקבל תרומה מאינו יהודי. אולם הפוסקים דנו במקרים יוצאים מן הכלל שמותר לקבל מהם. לכן צריך ישוב לפנות לרב לפני שמקבל תרומה.

היום יש תופעה של ארגונים נוצריים – ולא אישיים פרטיים- שתורמים תרומות לישובים. במקרים אלה בנוסף לבעיה הכללית לקבל תרומה מגוי מתווספת בעיה של שיתוף פעולה עם ארגונים מסיונרים שמסווים פעולותיהם, וקבלת תרומה מהם היא חמורה ביותר.

שאלה 3:

מדוע המחירים של אוצר הארץ הם לפעמים גבוהים יותר ממחיר השוק, הלוא הפירות של שנת השבע הם הפקר לכל?

תשובה:

אוצר הארץ משווקת סחורה למהדרין מכמה מקורות. המקור הראשון הוא פירות של אוצר בית דין. הם תוצר שבעל השדה או הפרדס מסר את שדהו או פרדסו לבית דין. ובעליו אינו מקבל רווח ככל השנים, אלא שכר קבוע על עבודתו. מבחינה זו ההוצאה יותר קטנה משאר השנים, אבל יש מערכת ענפה של פיקוח כשרות, שכל קטיף דורש משגיח מיוחד שאמנם הסחורה נקטפה מהמקום המיועד ולא הובאה ממקומות אחרים, כמו כן השגחה שהירק לא נקטף בשבת וכדומה. משעת הקטיף יש פיקוח על התוצרת כולל הובלה עד המחסן והחנות (מערכת של אוצר בית דין חייבת לנהל מחסן בפני עצמו והובלה בפני עצמה) דבר זה גורם לפעמים לייקור מחירים למרות שהחקלאי מוותר על חלק מרווחיו. חלק מהסחורה של אוצר הארץ מקורה מגידול בחממות במצעים מנותקים שההוצאות שם גדולות יותר מגידול בטבע, גם זה מסביר מדוע הסחורה היא לפעמים גבוהה יותר.

אכן כולנו יודעים שחכמים קוראים לשומרי שביעית "גיבורי כח עושי דברו". גם אנחנו על ידי תוספת התשלום אנו מצטרפים, לו במעט, לחקלאים שהם באמת גיבורי כח עושי דברו ובכך אנו מחזקים חקלאות יהודית ואת מגורשי גוש קטיף.

שאלה 4:

מדוע אנו חוזרים על העמידה? הלוא למדתי שהחזרה היא בשביל מי שלא יודע לקרוא ויוצא ידי חובה על ידי שמיעת החזרה. היום כאן ובכל מקום כולם יודעים לקרוא ואין אדם שיוצא ידי חובה על ידי השליח ציבור ולכן אין ערך לחזרה?

תשובה:

יש הרבה סיבות מדוע חשוב גם היום להקפיד על החזרה:

א. כלל בידינו שאין אנו מבטלים תקנות חכמים גם אם סיבת התקנה כבר לא אקטואלית.

ב. הבית יוסף בשם האבודרהם, אחד מגדולי הראשונים, מסביר שכל יהודי חייב להתפלל שבע עמידות על פי הפסוק "שבע ביום הללתיך" ובזכות החזרה הוא מתפלל שבע עמידות וכך החשבון: שלש תפילות בלחש, שחרית, מנחה וערבית, הקשבה על חזרה נחשבת כעוד עמידה, ואמירת אמן על כל ברכה נחשבת כעוד עמידה, לכן 3 עמידות בלחש ושתי חזרות בהקשבה ובאמירת אמן, סך הכל 7 עמידות.

ג. חייבים לכוון לכל ברכה כשמתפללים עמידה ואם לא כיוונו באחת מהברכות אפשר להשלים על ידי שמיעת החזרה. כך כתב הרב רצאבי בקיצור שולחן ערוך שלו.

ד. ועוד שהתפילה בלחש היא תפילה בציבור, זאת אומרת שכל אחד מתפלל את התפילה האישית שלו בציבור והיא מתקבלת בזכות שהתפלל אותה בתוך ציבור. אבל החזרה היא התפילה של הציבור כי בחזרה כל הציבור מקשיב לשליח ציבור שמתפלל בשמו, והרי זה תפילה של הציבור כולו וזו מדרגה עליונה מאד.

החיוב המובא בשולחן ערוך להקשיב בעת החזרה לתפילת השליח ציבור ולהימנע מכל שיחה, ואפילו מעיון בספר קודש, יסודו בהררי קודש ונותן לתפילה בציבור את מעמדו הקדוש.

שאלה 5 :

מה ההבדל בין צדקה ומעשר? האם כולם חייבים בצדקה ובמעשר, גם מי שמרוויח קצת ולא מצליח לשלם את חובותיו?

תשובה:

הצדקה היא מצות עשה של תורתנו הקדושה וככל מצוות עשה כל יהודי חייב במצווה זו.

המעשר הוא השיעור, כלומר הכמות של צדקה שאדם חייב לתת, ובשיעור הצדקה לא כולם שווים.

כל אחד, אפילו עני בישראל חייב לתת לכל הפחות שלישית השקל בשנה, שהוא סכום צנוע ביותר, אולם לפי מצבו תרומתו תיזקף לזכותו.

עין טובה, אדם נדבן ייתן חמישית ממה שהוא מרוויח.

ואדם בינוני ייתן עשירית ממה שהוא מרוויח.

מי שחייב כסף לחברו, בגלל שלוה ממנו כסף וכבר עבר זמן הפירעון או בגלל שקנה ממנו סחורה ועדיין לא נתן תמורתה, או בגלל שהעסיק פועל ועדיין לא נתן לו שכרו, לא יתן כסף לצדקה עד שישלם חובותיו.

כל מי שלא משלם את חובותיו עובר על הלאו של "לא תעשוק את רעך" והוא איסור חמור מאד, ולכן אין לו לתת מעשר על חשבון האנשים שהוא חייב להם כסף, כי זה דומה למי שגונב את חברו כדי לעזור לזולת, שאין זו מצווה אלא עברה.

מי שלא יכול להסתדר בגלל שמרוויח קצת עדיף שימעט במעשר ממה שיבקש בעצמו עזרה מקרובי משפחה.

גם חינוך הילדים קודמת לנתינת מעשר.

נסכם עם סיפור המובאת בתוספות (תענית ט ע"א ד"ה עשר)

ומעשה באדם אחד שהיה עשיר והיה לו שדה שעשתה אלף כור והיה אותו עשיר נוטל מאה כורין למעשר ומפריש כל שנה ושנה, וכן עשה כל ימיו. כשחלה למות קרא לבנו ואמר לו בני דע ששדה זו שאני מוריש לך עושה בכל שנה ושנה אלף כורין, הזהר שתפריש מאה כורין כאשר עשיתי, ומת אותו האיש. ועמד הבן במקומו ועשה השדה אלף כורין כאשר היה עושה בחיי האב והפריש ממנה מאה כורין. בשנה שניה נסתכל וראה הבן שמעשר היה דבר גדול ואמר שלא יפריש. לשנה אחרת, נתמעט השדה ולא עשה כי אם מאה כורין. נצטער עליו ושמעו קרוביו שכך מיעט ולא הפריש מעשר. באו כולם אצלו מלובשים לבנים ושמחים. אמר להם כמדומה לי שאתם שמחים בקלקלתי. אמרו לו: נצטער עליך כי גרמת לך כל הרעה הזאת, ומפני מה לא הפרשת מעשר כראוי היטב. בא וראה כי מתחילה כשבא השדה לידך היית בעל הבית והקב"ה כהן שהיה מעשר חלקו ליתן לעניים, ועכשיו שלא הפרשת חלקו לו, היה הקב"ה בעל הבית ואתה כהן שאין שדך עושה עתה מה שהיה עושה מתחילה אלף כורין והפריש לך מאה כורין.

(עדכון אחרון: 8:26 @ 24.06.08)